<h1>הגהות שערי דורא סימנים כ"ז—כ"ח</h1>
<h2>דף קט.</h2>
תניא הלב קורעו ומוציא את דמו א)לא ק(ו)רעו קורעו לאחר בישולו ומותר ופירש"י דם שבלב דוקא אסור אבל בשר הלב מותר משום דהלב חלק ואינו בולע כדאיתא פ' כיצד צולין (ע"ד:) ב)שאני לב דשיע. וא"כ לב שנתבשל בקדירה עם דמו סגי בקריעה והלב מותר משום דשיע ואינו בולע דשיע בין מבפנים בין מבחוץ והגאונים פירשו (נמי) (במ"ס אין זה) ג)לב שנמצא בתוך העוף בין בצלי בין במבושל בין בתלוש בין במחובר זורקו (לדם) (במ"ס אין זה ובקצתם כתוב זורק הלב) והשאר מותר כדאיתא פרק כיצד צולין שאני לב דשיע. וקורעו לאחר בישולו ורבינו יעקב תם פי' מה שמתרץ הספר (פי' הגמרא) שאני לב דשיע היינו דיחוי הוא ואינו נשאר כן ד)אלא כדמסיק כבולעו כך פולטו ופיר"ת דדוקא אם נמלח או נצלה הלב עם דמו קורעו לאחר כך ומותר דמה שנבלע חוזר ופולט ונופל לארץ או האש שורפת. אבל אם נתבשל הלב בקדירה הלב עצמו אסור שנתבשל בדם חללו והעוף מותר ה)שיש שם ו)ס' כנגד דם הלב ז)ואם הלב דבוק בחתיכה קטנה ובשלה בקדירה צריך ששים כנגד אותה חתיכה ואם נתנן בקערה והחתיכות נוגעות זו בזו חמות רואים אותה חתיכה שהלב דבוק בה אם אין בה ס' לבטל דם הלב אסורה אותה חתיכה ח)אבל שאר חתיכות מותרין לפי שהאיסור הבלוע בחתיכה ממקום אחר ט)אינו הולך מחתיכה לחתיכה כי אם ע"י הרוטב וחתיכה הראשונה האסורה שנעשית נבילה אינה אוסרת שאר החתיכות הואיל והאיסור הבלוע שם אינו יכול לילך בשאר החתיכות. דיותר לא יהיה לו כח לנאסר מן הדבר שאסר אותו אך כשמחתכין השמנונית בחתיכות קטנות בפשטידא אותה חתיכה שהלב דבוק בה אסורה ואחר כך השמנונית י)בא והוליך דם שבחתיכה בכל שאר החתיכות והרי אין ס' בכולן לבטל החתיכה שנעשית נבילה תחילה. ועוד שהשמנונית מטפטף מעט מעט בתוך העיסה וא"כ נאסרו מתחלה ב' או ג' חתיכות סמוך לאותה חתיכה שהלב דבוק בה ומשגדל השמנונית והולך בכל הפשטידא ונגע בשאר החתיכות נאסרו כולן שהרי אין ס' בכולן לבטל אותן ב' או ג' חתיכות כך פי' רבינו ברוך אמנם אין אנו נוהגין כן כי אם כמו שפירש"י בתשובתו דפי' כבד שנמצא בפשטידא בטל בששים ואם הוא דבוק בחתיכה צריך שיהא ס' מן החתיכה ואם לאו אז הכל אסור יא)וכן הלב (ס"א וכן הלכה) וכן פסק בסה"ת ואבי העזרי פירש דכל דבר שאין האיסור יכול להתפשט אלא אצלו אין שייך ס' שם דדמי יב)ללא ניער וכיסה אלא קליפה לפי אומד הדעת שיכול לפעפע למה שאצלו ומפרש כגון מליחה וצלייה וטפילה פירוש פשטידא (כלומר אפויה. ש"ל) ולקמן אפרש בע"ה במקומו (סי' ל"ח) (וכן מצא רבינו יעב"ץ בתשו' של רש"י שהיה כ' בה) (ס"א ד"ל וכן כתב רבינו יעב"ץ בתשובת של רש"י כתוב הלב כו') הלב בין שצלאו בין בשלו בין בתלוש בין במחובר זורקו והשאר מותר משום דשיע ולא בלע ולא פליט כדאמרינן לא ק(ו)רעו קורעו לאחר בישולו ומותר עכ"ל (משמע מתוך דבריו מדלא מחלק בין דבוק לחתיכה ובין תלוש שאין צריך ס' לבטל הלב אלא דמו לבד (ס"א משמע מתוך דבריו דלא מחלק בין דבוק לחתיכה שאין בה ששים לבטל) ועוד כתב בתשובתו כבד שנמצא במולייתא בטל בס' והלב שנמצא בפשטיד"א משערינן בדם הנמצא בו בס' יג)ואם דבוק בחתיכה צריך ס' מן החתיכה ואם לאו הכל אסור וראב"ן כ' לב עוף שנתבשל בלא קריעה אם הוא דבוק בעוף העוף מבטל דם שבלב. שהלב [אינו בולע כלל מן הדם אשר בחללו] ואינה נעשית נבילה לאסור עצמה דשיע הוא מבפנים ומבחוץ [ואינו בולע מהדם אשר בחללו] וגם אינו פולט מדם הנבלע בבשרו ואפי' לב בהמה שנתבשל עם הדם שבבשרו ושבחללו אין משערינן הלב עצמו באיסור אלא הדם שבחללו משערינן ומבטלין בס' עם קיפה ורוטב ואפי' הלב עצמו מסייע לבטל את הדם (דלא נעשית נבילה) [ד"ו וד"ל. וד"ב ליתא] (במ"ס אין זה [דאינו בולע מן הדם דשיע]) ומה שנהגו לחתוך ערלת הלב כדי שיצא הדם שבבשר הלב דרך החתך כי אינו פולט דרך שעיעותו לא בפנים ולא בחוץ וכיון שחתכו ומלחו הרי הוא כשאר בשר שהרי יצא דמו ומה שלא נהגו לבשלו עם בשר משום גזירה שמא יבשלו אותו בלא קריעה ואיכא איסורא. [שערי דורא הלכ' הלב סימנים כ"ז—כ"ח]. א)0הא דתניא לא קורעו קורעו לאחר בישולו פירוש לאחר צלייתו דאשכחן צלייה דקרי בישול כמו ויבשלו את הפסח תוס' פכה"ב. ולא מבעיא היכא דפי קנה חוץ לקדירה דמותר משום דהדם יוצא לחוץ ואינו נבלע בפנים דשיע ולא בלע אלא אפי' פי קנה לתוך הקדירה מותר דכי היכי דלב שיע מבפנים ה"נ שיע מבחוץ מרדכי תרצ"ט. ב)0ונראה לריב"א דדיחוי בעלמא הוא למאי דאמרינן בש"ס שאני לב דשיע, אלא כדמסיק כבכ"פ ואנן קיימ"ל כבכ"פ מכח האש אבל לא בקדירה א"כ אם בישל הלב שלם ופי קנה לפנים אסור וצריך ס' מכל הלב דהוי כחתיכה שלא נמלחה דעבדינן כאלו כולו דם. ומרגלא בפי הכל בשם רבינו תם דכל עוף יש בו ס' מכדי לבו. וא"כ אם בישל עוף שלם עם הלב זורק הלב וקולף מקומו ושאר העוף תשתרי בהכי וכך מסתבר להר"ר יוסף נ"ע. ומצאתי בתשובות הר"י מאיבר"א דין זה במליחה ותימה גדול הוא דהאיך בעי ס' במליחה דהא מליחה כצלייה ובצלייה אמרי' כבכ"פ. ומיהו שמא איכ"ל דהיי"ד לב גופיה אבל הבשר שנמלח עמו בולע ממנו אף במליחה וצלייה וצריך ס' מן הלב. ולב שלם שלא בקעו ונמלח עם בשר, הלב מותר משום דמליחה כצלייה ובצלייה אמרי' כבכ"פ אך לשאר בשר שעמו צ"ע אם צריך ס' מן הלב לפי שבולע מדמו או לא, לפי שהבשר פולט ע"י מליחה בין דמו בין דם שבולע מן הלב ע"כ הועתק מפירושו של רבינו פרץ ז"ל. ומוה"ר מתתי' אומר בשם הר"ר פרץ ז"ל טעם המחמירין ואמר שדם הלב אוסר בשר שאצלו יותר מדם של שאר בשר לפי שהדם הלב כנוס בתוכו וכשהוא נוטף על הבשר שעמו הו"ל כדם צלול הנוטף על החתיכה דלא שרינן במליחה ולא דמי לכבד שנמלח עם בשר דשרינן בדיעבד דשאני כבד דכולו דם ואפ"ה שרי ליה רחמנא ולהכי לא מחמרינן ביה טפי מבשאר (ד"ו. איסורין) (ס"א כ"י רומא. בשר) עכ"ל. ג)0מהרי"ל אומר דאין בשום עוף ס' נגד לבו אא"כ הוא שלם ברגלו ובראשו ואף אם מלאוהו בביצים אינם מצטרפין לבטל דהוי כתבשיל אחר והעוף נעשה חתיכה דאיסורא ע"כ. ד)0שמעתי להקשות הא אמרינן בשער ג' סי' ה' דלא אמרינן כבכ"פ רק בדם פליטה ודם שבחלל הלב בעין הוא כנוס שם וראיתי בתוס' פ' כה"ב קי"א ד"ה דם משרק שריק דמקשינן אמאי לא אמרינן גבי כבדא עילוי בשרא כבכ"פ כמו הכא גבי לב דאיכא נמי שפע דם. ומתרצין דדרך הלב שהדם מתבשל ומתייבש בתוך חללו ולא מיקרי שפע. ומהאי סברא נראה ליישב קצת נמי הא דכיון דדרכו של דם להתייבש תוך חללו מה שזב ופולט ממנו חשוב דם פליטה לפי"ז צ"ל דגם במליחה מתייבש הדם ודוחק קצת מהרא"י ז"ל. ה)0שיש שם ס' כנגד דם הלב. הא דלא קאמר ס' כנגד הלב דהאיך ידעינן כמה דמא נפיק מיניה פי' בתשו' מיימוני המ"א סי' י' משום דדם הלב הוי כנוס במק"א ונוכל לשער ודם שבבשר הלב יראה כיון דלקדירה איירי ע"כ נמלח הלב קודם ולר"ת פולט דרך שעייתו ומדקאמר הלב עצמו אסור ע"כ אליבא דר"ת קאמר ועדיין מקשים כיון דהלב עצמו אסור אמאי ל"א דחענ"נ וניבעי ס' כנגד כל הלב (דהא חתיכה שהלב דבוק בה בעינן ס' כנגדה. במ"ס אין זה) ויראה לתרץ דאפי' לר"ת כ"כ מהני שעייתו דלא נימא דממהר לבלוע טפי משאר העוף אע"ג דדבוק הדם וסמוך בלב וא"ת א"כ הלב עצמו (שני ד"ו ד"ל. יהא) מותר דכיון דלפי טעם זה מתפשט בשוה בעוף כמו בלב. וי"ל דלפעמים הדם מתבשל ונתייבש כלו בחלל הלב ולא מתפשט כלום לחוץ [ד"ל ואינו פולט כלום לחוץ] אבל אם הרתיחה שולטת בו כל כך שצריך לפלוט לחוץ אז ממהר [ד"ל. העוף לבלוע כמו הלב] (שני ד"ו. אז ממהר לבלוע העוף כמו הלב) משום דשיע [וצ"ע היטב מהרא"י ז"ל. שני ד"ו וד"ל. והרנ"ש לא ג' רק בסיומא דהגה] ויראה אע"ג דרוב הגאונים ס"ל כרש"י דלב שיע ולא בלע אין להקל מדברי ר"ת והכי מסיק בסמ"ק ר"ה [ד"ל. בסמ"ג קל"ז]. (ד"ק). וקשה אמאי ל"א הכא גבי לב דהלב נעשה חתיכה דאיסורא מחמת הדם וניבעי ס' כנגד כל הלב כדאמר גבי טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם אין באותה חתיכה ס' צריך ס' כנגד כל החתיכה מטעם דאמרינן חענ"נ וי"ל דלא דמי דהכא גבי לב אפשר בסחיטה, דכשנאסרה החתיכה נאסרה כמו חלב עצמה ולא מועיל בה שום תקנה ולכך חמירא טפי דוק. ו)0מעשה בטלה אחד שנמלח ונתבשל עם הלב ולא קרעוה תחלה והשיב ר"י ברבי שמואל (הוא ר"י בעל התוס') אם יש ששים במים ובטלה כנגד דם הלב נראה לי דמותר אם הי' כל שעה מכוסה במים אך לא נתיר עתה מטעם זה לפי שהיה נראה לי שרש"י הי' משער בכל החתיכה אעפ"י שהוא (ס"א הכל) מכוסה במים סמ"ג לאוין קל"ז. ראש התרנגולת צריך ניקור ולהסיר המוח והקרום (שתחתיו הדבוק בהגלגולת) ואם נמלח ראש התרנגולת בלא ניקר עם התרנגולת או נתבשלה עם הראש אם הוא דבוק בתרנגולת עדיין אז התרנגולת וגם הראש מסייעים לבטל המוח והקרום בס' ומותר אך הראש צריך להשליך לחוץ. אבל אם הראש אינו דבוק בתרנגולת כלל ונתבשל עמה אז הראש נעשה חתיכה דאיסורא וצריך ס' נגד כל הראש. ושוב מצאתי מעשה בב' ראשים של אווזות שנמלחו יחד עם האווזות ולא ניטל מוח וקרום של ראשים והתיר מהר"ם הכל לבד המוח לפי שהעצם הראש מפסיק בין המוח להבשר (העצם ופי' הגולגולת) דמשמע דהראש לא נעשה חתיכה דאיסורא (א"ה. לשון קושיא היא על הגה הקודם) או שמא מיירי שהוא דבוק דוקא דזה איירי במליחה לכך אין לאסור רק המוח כדאמרינן גבי רישא בכיבשא וראש התרנגולת שמא לפי שהוא קטן ורך צריך להשליך כל הראש עכ"ל. ז)0אבא מורי הריב"ק היה אומר בין הלב דבוק בעוף בין אינו דבוק אם היה ס' בתבשיל ובשר מותר ואם לאו אסור. אעפ"י שראיתי במעשה הגאונים בין כבד בין לב דבוק בעוף משערינן בששים כנגדו אם אין בעוף ששים כנגד הכבד או כנגד הלב הדבוק בו הוה ליה איסור לא הייתי מורה כן אלא נתבשל לב או כבד משערינן בששים ואם נמלח יחד או נצלה הכבד אוסר סביביו והלב אינו אוסר סביביו. הלב לאחר קריעתו מותר לבשלו או לצלותו עם בשר ולמולחו. מעשה בא לפני ר"י בתרנגולת שנמלחה ונמצא הלב דבוק בה והתיר כי נראה בעיניו שהגאונים לא אסרו אלא בבישול שמפעפע אבל במליחה אינו מפעפע. הלכך א"צ ס' רק קולף מקום הדבוק וכן אמר משם רבינו משה כ"ץ וכ"כ רבינו אבי העזרי שאין מפעפע במליחה וא"צ לשער בס' מרדכי תרצ"ט. ועוד אמר הר"י בשם הרבינו שמשון שאם נתבשל לב שלא נקרע ולא נמלח בקדירה צריך ס' מן הלב כדי לבטלו ואע"ג דאיכא ס' בקדירה דהיתר נגד דם הלב כיון דליכא ס' מן הלב עצמו אסור כל מה שבתוך הקדירה עכ"ל. ח)0(ד"ק) אבל שאר חתיכות מותרות. וקשה משמע אלו הי' שם רוטב היו כולן אסורות. ואדרבא אם הי' שם רוטב אז היל"ל מותרות כולם ואפי' אותה חתיכה שהלב דבוק בה לפי שמוליך הטעם בכל החתיכות לפי דרך מהר"פ דלעיל (דיני כבד סי' כ"ה) ויכול להיות דהכא הולך על דרך אבי העזרי דלעיל דוק. ט)0(ד"ק) טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר ואין ס' בחתיכה לבטל הטפה נאסרה החתיכה לפי שיש נתינת טעם של חלב בחתיכה אותה חתיכה נ"נ ואם אח"כ ניער את הקדירה בכף וע"י כך נכנסה החתיכה תוך הרוטב אז צריך ס' בכל הקדירה לבטל כל אותה החתיכה שנאסרה לפי שחלב מפעפע בכל החתיכה ואיסור הנבלע בחתיכה אינו חוזר ויוצא אלא על ידי רוטב שמוליך הבליעה חוצה לה אבל ביבש לא אזלה הבליעה לחוץ (ע"כ כ"י פארי"ש) [מספר התרומה סי' נ"א בס"ד מצאתי מקור של הגה ומקור השערים מסה"ת]. י)0(ד"ק) ואח"כ השמנונית בא ומוליך כו' קשה מ"ש מהא דאמר לעיל ואם הלב דבוק בחתיכה קטנה צריך ששים נגד אותה חתיכה. ואמאי לא אמרינן נמי דאסור הכל מטעמא דהכא שהוא מוליך הטעם בכל שאר החתיכות. וי"ל היינו משום שהרוטב מערב אותה בכולה ומחמת שיש שם רוטב אין מוליך טעם בחד חתיכה (כוונתו בחתיכות יחידות ב' וג') אלא בכולה (קדירה) אבל הכא בצלי יש שמנונית והולך אצל חתיכות אחדות שאצלו דוקא אבל לא בכל הפשטידא ע"כ. יא)0וכן הלב. פי' דאינו אוסר אלא בס' נגד דמו כדלקמן (גליון ד"ו שכ"ד). יב)0כיון דלא ניער את הקדירה. אז האיסור לא נתערב בכל הקדירה אלא נשאר שם וקולף כפי אומד דעתו שיכול לפעפע ואפילו אין ס'. אבל בשניער הקדירה או כיסה אותה אז מתפשט האיסור בכולו וצריך ס' והתם בטפת חלב הוי להתיר והכא הוי לאיסור ולגריעותא עכ"ל. יג)0ואם דבוק בחתיכה צריך ס' מן החתיכה. חוזר על הכבד וכן איתא במרדכי ת"ש להדיא ד"ו שכ"ד. לב שנמצא בעוף בין בבישול בין בצלייה בין בתלוש בין בדבוק או שנמצא בפשטידא זורק הלב וכל השאר מותר. ולב בהמה או עוף אם קרעוהו והוציאו דמו ונמלח והודח ה"ה כשאר בשר ומותר לבשלו. ומה שלא נהגו לבשלו גזירה שמא יבשלוהו שלא בקריעה תורת הבית.
